היסטוריה וגילוי אולטרסאונד

טכנולוגיית האולטרסאונד הרפואי עברה התקדמות מתמדת וכיום ממלאת תפקיד חיוני באבחון וטיפול בחולים. פיתוח טכנולוגיית האולטרסאונד נעוץ בהיסטוריה מרתקת המשתרעת על פני למעלה מ-225 שנה. מסע זה כרוך בתרומות של אנשים רבים ברחבי העולם, כולל בני אדם ובעלי חיים כאחד.

בואו נחקור את ההיסטוריה של האולטרסאונד ונבין כיצד גלי קול הפכו לכלי אבחון חיוני במרפאות ובבתי חולים ברחבי העולם.

ההתחלות המוקדמות של אקולוקציה ואולטרסאונד

שאלה נפוצה היא, מי המציא לראשונה את האולטרסאונד? הביולוג האיטלקי לזארו ספאלנצאני זוכה לעתים קרובות להכרה כחלוץ בדיקות האולטרסאונד.

לזארו ספאלנצאני (1729-1799) היה פיזיולוג, פרופסור וכומר שניסוייו הרבים השפיעו באופן משמעותי על חקר הביולוגיה בבני אדם ובבעלי חיים כאחד.

בשנת 1794, ספאלנזאני חקר עטלפים וגילה שהם מנווטים באמצעות צליל ולא באמצעות ראייה, תהליך המכונה כיום אקולוקציה. אקולוקציה כוללת איתור עצמים על ידי החזרת גלי קול מהם, עיקרון המהווה בסיס לטכנולוגיית אולטרסאונד רפואית מודרנית.

ניסויי אולטרסאונד מוקדמים

בספרו של ג'רלד נוייילר *ביולוגיה של עטלפים*, הוא מתאר את הניסויים של ספאלנזאני עם ינשופים, שלא יכלו לעוף בחושך ללא מקור אור. עם זאת, כאשר אותו ניסוי נערך עם עטלפים, הם עפו בביטחון ברחבי החדר, תוך הימנעות ממכשולים אפילו בחושך מוחלט.

ספאלנזאני אף ערך ניסויים בהם עיוור עטלפים באמצעות "מחטים לוהטות", אך הם המשיכו להימנע מהמכשולים. הוא קבע זאת מכיוון שלקצוות החוטים היו מחוברים פעמונים. הוא גם גילה שכאשר חסם את אוזני העטלפים בעזרת צינורות פליז סגורים, הם איבדו את יכולתם לנווט כראוי, מה שהוביל אותו למסקנה שעטלפים מסתמכים על צליל לצורך ניווט.

למרות שספאלנזאני לא הבין שהצלילים שעטלפים השמיעו נועדו להתמצאות והיו מעבר לשמיעה אנושית, הוא הסיק בצדק שעטלפים השתמשו באוזניהם כדי לקלוט את סביבתם.